<h1>איסור והיתר לרבינו שמואל</h1>
<h2>דף לט:</h2>
(וכן) [וכל] איסורין האלו שמשערין בששים בשנתן טעם לשבח אבל אם נותנין טעם לפגם מותר אע"ג שאין בהם ששים ובלבד שיהא פוגם מתחלה ועד סוף אבל היה פוגם מתחלה ומשביח בסוף או משביח בתחלה ופוגם בסוף אסור. לפי' קדרה שבשל בה בשר היום ולמחר בשל בה חלב או קדרה שבשל בה חלב היום ולמחר בשל בה בשר המאכל מותר והקדרה אסורה לפי שכל מה שפולטת הקדרה שאינה בת יומא נותן טעם לפגם הוא. ולא אסרה תורה אלא קדרה בת יומא אבל חכמים גזרו על קדרה שאינה בת יומא לבשל בה לכתחלה לעולם גזירה שמא יבשל בקדרה בת יומא. פי' בת יומא שלא עבר עליה לילה שלימה. ויש מפרשים שכל זמן שלא עבר עליה יום שלם מעת לעת. ויש דברים אחרים שאם נתבשלו בקדרה בת יומא שהן מותרין. כגון דבש ושמן של גוים שהן מותרין ואין חוששין לקדרה בת יומא שכל אלה צריכין להיות מבושמים וכל גיעולי מאכל שנותנין בהם טעם פוגמן.
<h2>דף סז:</h2>
(וכן) [וכל] איסורין האלו שמשערין בששים בשנתן טעם לשבח אבל אם נותנין טעם לפגם מותר אע"ג שאין בהם ששים ובלבד שיהא פוגם מתחלה ועד סוף אבל היה פוגם מתחלה ומשביח בסוף או משביח בתחלה ופוגם בסוף אסור. לפי' קדרה שבשל בה בשר היום ולמחר בשל בה חלב או קדרה שבשל בה חלב היום ולמחר בשל בה בשר המאכל מותר והקדרה אסורה לפי שכל מה שפולטת הקדרה שאינה בת יומא נותן טעם לפגם הוא. ולא אסרה תורה אלא קדרה בת יומא אבל חכמים גזרו על קדרה שאינה בת יומא לבשל בה לכתחלה לעולם גזירה שמא יבשל בקדרה בת יומא. פי' בת יומא שלא עבר עליה לילה שלימה. ויש מפרשים שכל זמן שלא עבר עליה יום שלם מעת לעת. ויש דברים אחרים שאם נתבשלו בקדרה בת יומא שהן מותרין. כגון דבש ושמן של גוים שהן מותרין ואין חוששין לקדרה בת יומא שכל אלה צריכין להיות מבושמים וכל גיעולי מאכל שנותנין בהם טעם פוגמן.
<h2>דף עג.</h2>
כזית איסור שנפל לתוך ששים ונימוח שהוא בטל ואחר כך נפל שם כזית אחר מותר. ואין אומ' נצטרף כזית הראשון עם כזית השני ואין בכל ההיתר ששים לפי שאיסור שבטל אינו חוזר ונעור ואפילו בתוספת אלא נעשה הכל כחולין המותר ולא די שבטל אלא שעוזר לבטל איסור אחר כמו ששנינו התרומה מעלה את הערלה וכלאי הכרם וכן הערלה וכלאי הכרם מעלין התרומה ואת הערלה ואת הכלאים ולפיכך בשר שנמלח בכלי שמולחין בו כל השנה ויש בו לחוש שנתערב בו חמץ אם החמץ נימוח בו קודם אינו חוזר ונעור. וצריך להדיח אותו יפה קודם שיבא זמן איסורו וזהו שש שעות כי שמא לא נימוח והוא בעין וחמץ אוסר במשהו בין במינו בין שלא במינו. ויש מי שהורה שאין אומ' איסור שבטל אינו חוזר ונעור אלא במינו שאי אפשר לעמוד על טעמו. אבל מין בשאינו מינו אע"פ שבטל חוזר ונעור על ידי תוספת כיון שיש בו עכשיו נותן טעם. ומביאין ראיה מן הירושלמי שאמ' גריסין של תרומה שנתבשלו עם עדשין של חולין ואין בהם בנותן טעם רבה עליהם גריסין של תרומה אסור. אלמא לא אמרינן איסור שבטל אינו חוזר ונעור. וכן נמי [תרומות פ"ה מ"ח] סאה של תרומה שנפלה לתוך מאה של חולין ולא הספיק להגביהה עד שנפלה אחרת ה"ז אסורה ר' שמעון מתיר. והלכה כתנא קמא. [ויש אומרי' דאינו ראיה דלא אמרינן הכי אלא גבי תרומה שהיתה לו להעלותה כשנתבטל ולא העלהו] והיא מדמעת במקום אחר לפי חשבון התרומה שבה כדתנן [שם מ"ה] סאה של תרומה שנפלה למאה והגביהה ונפלה במקום אחר מדמעה כתרומה ודאית דברי ר' אליעזר וחכמים אומרים אינה מדמעת אלא לפי חשבון הילכך כיון שיש עליה דין התרומה אע"פ שנתבטלה במאה עדיין היא מצטרפת לפי חשבון התרומה שבה לאסור החולין בנפילת תרומה אחרת. וכן הדין לכל איסורין אחרים שלא נימוחו כגון כזית חלב שנפל לששים של היתר ולא נימוח אלא חציו, כיון שהאיסור קיים שאם נפל לקדרה אחרת ואסר כחלב גמור אם יפול עוד בקדרה זו זית אחר של חלב יצטרפו שניהם לאסור הקדרה ולא נחשוב הראשון כאלו נימוח כולו קודם נפילת השני שהרי מצאו בעינו שעדיין ראוי לאסר במקום אחר מצטרף עם האחרון כדין תרומה. ויש אומ' (וזה) [דזה] אינו ראיה דלא אמרינן הכי אלא לגבי תרומה שהיה לו להעלותה כשנתבטל ולא העלה אבל בשאר איסורין שאין צריכין להעלות כיון שנתבטל אינו חוזר ונעור וראשון ראשון בטל.
<h2>דף עה:</h2>
והלוקח כלי תשמיש לסעודה מן הגוים מכלי מתכות וכלי זכוכית דברים שלא נשתמש בהן כל עיקר מטבילן במי מקוה והם טהורים ויהיו מותרין לאכול ולשתות בהן. ודברים שנשתמשו בהם על ידי צונן כגון כוסות וצלוחיות וקתוניות מדיחן ומטביל(י)ן והן טהורים. ודברים שנשתמש בהן על ידי חמין כגון יורות ומחמי חמין וקומקומוסין מגעילן ומטבילן והם טהורים. וקודם הגעלה מעביר החלודה מהכלי כמו שדרשו בספרי אך את הזהב ואת הכסף מכאן שצריך להעביר החלודה שעל הכלי. ונהגו להעביר החלודה בחול. וכלים שנשתמש בהם על ידי האור כגון השפודין והאסכלות מלבנן ומטבילן. כיצד מגעילן נותן יורה קטנה לתוך יורה גדולה וממלאין עליה מים עד שיצופו על הקטנה ומרתיחה יפה יפה. ואם היתה יורה גדולה מקיפה על שפתה בצק או טיט וממלאה מים עד שיצופו על שפתה המים ומרתיחה. וכולן שנשתמש בהן עד שלא הרתיח ועד שלא הטביל מותר שכל השומן שבהם נותן טעם לפגם. ולא חייבו בטבילה אלא בכלי מתכות של סעודה הנלקחין מן הגוים אבל השואל מן הגוים או שמשכן אצלו כלי מכלי מתכות מדיח או מרתיח או מלבנן ואינו צריך טבילה. וכן כלי חרש החדשים אינו צריך להטביל אבל השועין באבר הרי הן ככלי מתכות וצריכין טבילה וכן כלי עץ אינו צריך להטביל מפני שכלי מתכות אמורין בפרשת מדין אך את הזהב ואת הכסף את הנחשת את הברזל ואת העופרת כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר. מפי השמועה למדנו שאינו מדבר אלא לטהרן מידי גיעולי גוים וכיון שכתוב וטהר חכמים הוסיפו עליו טהרה אחרת אחר עבירתו באש לטהר מידי גיעולי גוים וזו היא הטבילה והם היו כולם כלוקחין שמשלהם היו משלל מדין.
(וכן) [וכל] איסורין האלו שמשערין בששים בשנתן טעם לשבח אבל אם נותנין טעם לפגם מותר אע"ג שאין בהם ששים ובלבד שיהא פוגם מתחלה ועד סוף אבל היה פוגם מתחלה ומשביח בסוף או משביח בתחלה ופוגם בסוף אסור. לפי' קדרה שבשל בה בשר היום ולמחר בשל בה חלב או קדרה שבשל בה חלב היום ולמחר בשל בה בשר המאכל מותר והקדרה אסורה לפי שכל מה שפולטת הקדרה שאינה בת יומא נותן טעם לפגם הוא. ולא אסרה תורה אלא קדרה בת יומא אבל חכמים גזרו על קדרה שאינה בת יומא לבשל בה לכתחלה לעולם גזירה שמא יבשל בקדרה בת יומא. פי' בת יומא שלא עבר עליה לילה שלימה. ויש מפרשים שכל זמן שלא עבר עליה יום שלם מעת לעת. ויש דברים אחרים שאם נתבשלו בקדרה בת יומא שהן מותרין. כגון דבש ושמן של גוים שהן מותרין ואין חוששין לקדרה בת יומא שכל אלה צריכין להיות מבושמים וכל גיעולי מאכל שנותנין בהם טעם פוגמן.
<h2>דף עו:</h2>
והלוקח סכין מן הגוים אם היה סכין חלק שאין בה פגימות הרבה ורוצה לחתוך בה חמין מגעילה או מלבנה או משחיזה ברחים ואם היה סכין בת יומא ואחר כך חתך בה צונן עד שלא נעצה בקרקע קשה גריד לבי פסקיה ואכיל. ואם חתך בה רותח או (צונן) [צנון] או כל דבר שהוא מתובל בתבלין צריך להעמיק הרבה במקום החתוך.
